הדרכת הורים - מרגישים שהבית התהפך עליכם ? כך תתמודדו עם התקפי הזעם של הילד שלכם

מה זה בעצם התקף זעם?  לרוב בני האדם יש ( לפעמים) קושי לשלוט ברגשות שלנו. רוב המבוגרים יודעים לווסת את הכעס שלהם, לעצור לרגע ולחשוב על הסיטואציה כשצריך. לרוב המבוגרים יש יכולת ורצון להחליט האם בכלל צריך לכעוס על סיטואציה מסוימת, היכן הם יכולים לבטא את הכעס – בבית לדוגמא והיכן הם מעדיפים להצניע את הכעס – לדוג' בעבודה. אצל ילדים תחושת כעס יכולה להתפרץ בכל סיטואציה: הילד לא קיבל משהו שהוא רצה, הוא לא מוצא משחק שהוא מחפש, או כי קיבל עזרה במשהו שהוא רצה לעשות לגמרי לבד, ובכל מקום: בבית, בקניון, בגן, אצל חבר או באירוע . ילדים סביב גילאי 4-2 נוהגים לבטא את מה שעובר עליהם באמצעות התקפי זעם,אך אם יש להם

סביבה "תומכת התקפי זעם" התופעה תמשיך גם בגילאים מתקדמים יותר. בסביבה זו הם לומדים שכל קונפליקט ניתן לפתור באמצעות כעס. חובתנו כהורים ללמד ילד כיצד להתמודד עם סיטואציות שונות, ילד שמלמדים אותו להתמודד עם מצבים שונים, ילד שרואה את הוריו מתמודדים עם קונפליקטים עובר תהליך הבנה משמעותי. הוא לומד שלא הכל חייב לקרות באותו רגע, שיש מגוון דרכים לפתור כל בעיה, שניתן לבקש ולא לחטוף,שניתן לדבר ולא להרביץ, ושאפשר להתאפק רגע כשלא קיבלת משהו במקום להרוס את הבית.
ילד זה גדל להיות אדם גדול בעל חוסן נפשי ואהוב ע"י הסביבה. הורים רבים נוהגים להציג את ילדיהם במצבים שונים: "הוא מניפולטור", "הילד שלי נולד עקשן", "הוא לעולם לא יסכים לעשות משהו", "הוא יודע בדיוק מה טוב לו" "הילד שלי מאוד חכם". הורים שנותנים שמות לטמפרמנט של הילדים מאפשרים לעצמם לתרץ את התנהגות של הילד, ולתת תחושת הקלה פנימית שמתרצת למה בעצם לא לטפל בדברים ולהשאיר אותם כמו שהם. התפרצות בקרב ילדים בגילאי 4-2 היא פחות רצונית ופחות בשליטה, אך עדיין זאת התנהגות שניתן וצריך ללמד אותה להשתנות. בסופו של דבר התפרצות היא תגובה למשהו שהילד לא חש בנוח איתו. לכן, חשוב מאוד שידע לבטא את מה שהוא מרגיש במגוון דרכים במקום כעס ואלימות.
רק כך ילמד להתמודד עם סיטואציות וקונפליקטים שבהם יתקל במהלך חייו. להגיד "הילד שלי נולד עקשן או מניפולטיבי" זה בדיוק כמו להגיד ויתרתי. האמירה הזאת מחזקת את ההתנהגות שלו, כי בעצם ההורה החליט שזה מה שמאפיין את הילד שלו. חשוב שתזכרו - כל התנהגות ניתנת לשינוי. וודאי בגילאי הילדות. כשהורים או גננת מעבירים, לעיתים, את המסר שזה הילד ומסבירים לעצמם ש"זה מה יש" בעת התקף או כשהוא מתוסכל, הם בעצם מחזקים את ההתנהגות שלו, וגורמים להתקפים להפוך לתדירים יותר באמצעות חיזוק (זה למעשה ה"סביבה תומכת התקפי זעם".) כך נוצר מעגל תמידי בו הילד לא לומד להתמודד כי הוא מוגדר על ידינו כעקשן, מניפולטיבי וכועס. כלומר: ההסבר העצמי שלנו מחזק את ההתנהגות השלילית ובמקביל מייצר ציפייה מהסביבה (שהיא לא תמיד נכונה ואמיתית) ואז הילד אכן הופך לכזה. ההמלצה שלי: ללמד את הילד להתמודד, לבקש, לשאול, לחכות רגע. והכי חשוב לזכור: כל התנהגות ניתנת לשינוי. התקף זעם – מה הילד שלי משיג בזה? לכל התקף זעם יש סיבה, יש נסיבות ויש סביבה ש"מטפחת" התקף, זאת אומרת מייצרת מצב שבו הילד כל הזמן יהיה במצב של התקף זעם כי הוא מקבל משהו תמורתו. תוקפנות, כעס ולעיתים אף אלימות הן דרכים בהן הילדים מנסים להשיג משהו. ילדים שיש להם קושי לשלוט במזג שלהם, התרגלו שכך הם יקבלו את מה שהם זקוקים לו באותו רגע. חשוב לא לתת לילדים את מה שהם מבקשים רק כתוצאה מההתנהגות שלהם. חשוב להסביר להם שאתם מבינים שיש כרגע קושי אבל בהחלט לא לתת פרס על התנהגות ההתקף, כי זאת בדיוק הסיבה לכך שבקרוב מאוד יגיע ההתקף הבא והוא יהיה חזק יותר וממושך יותר. כחלק מהטיפול בהתקפים אלה יש לתת כלים להתמודדות עם קונפליקטים שונים בכל הסביבות.
אם ילד רגיל להשיג דברים באמצעות התקפים הוא יעשה זאת גם בבית ספר, בגן או בגינה. חשוב מאוד לתת כלים להתמודדות עם הקונפליקט - שלא באמצעות התקפים. כלים אלו משנים את האווירה בבית, ומעניקים לילדים עצמאות (גם כשאנחנו לא בסביבה) כשהם מנסים לרכוש חברים, לחלוק צעצועים או פשוט להסביר איך הם מרגישים. חוסר עקביות אחת הטעויות הנפוצות של הורים הינה: חוסר עקביות בתגובות. לדוגמא, החלטתם שהילד יסדר את החדר מידי יום אחה"צ. דיברתם איתו, הסברתם לו  וקבעתם יחד שמעכשיו זה סדר היום. ביום הראשון עמדתם על כך, ביום השני לא היה לכם כוח אז ויתרתם בעקבות התפרצות הזעם שלו,וביום השלישי התעקשתם שוב...מה לדעתכם יקרה? הוא שוב יתפרץ, יטרוק דלתות ,יכעס עליכם ועל כל מי שבסביבה שלו ואז בדיוק כשהטונים והכעס שלו יתגברו - אתם שוב תוותרו.. חוסר העקביות שלכם בתגובה שלכם תניב את ההתפרצות הבאה, כשתבקשו ממנו לסדר את החדר. למה זה קורה? כי המסר שמועבר לילד הוא "אני יכול להשיג מה שאני רוצה באמצעות התפרצות זעם". אל תתפלאו אם ההתקף הבא יתחיל מייד עם התפרצות חזקה ולא הדרגתית כמו שהכרתם. חוסר עקביות והעדר שגרה בתגובות שלכם – רק יגביר את ההתקפים. מה צריך לעשות ? המלצה שלי : לעודד את הילדים לדבר ואת הסביבה להקשיב להם. רצוי ללמד ילדים לדבר ולהקשיב כדי שילמדו התנהגות חלופית להתקפי זעם - צריך לעודד אותם לעשות זאת. לעיתים קורה שילד מקבל הזדמנות להביע את דבריו או מקבל תשומת לב רק כשהוא כועס. זה בדיוק ההפך ממה שנדרש כדי ללמד להביע רגשות, רצונות וצרכים בדרכים רגועות ונכונות. ילד שמקשיבים לו ומחבקים אותו ומעודדים אותו רק כשהוא מגיב בהתקף זעם, ימשיך לעשות אותם כדי לקבל תשומת לב יחס ועידוד. חישבו רגע על מצב שבו ילד שנוהג להפריע בכיתה או בגן המורה אומרת לו "בוא תשב לידי". זאת דוגמא לסיטואציה בה הוא מקבל תשומת לב ויחס בזכות התנהגות לא הולמת. לעיתים , סיטואציה של התקף זעם מסתיימת רק בחיבוק ותשומת לב מצד ההורים. חשוב מאוד להסביר ולהראות לילד כמה הוא אהוב בלי קשר להתפרצות . אולם, לסיים את ההתפרצות רק בחיבוק או נשיקה לא מלמד אותו שום דבר. לכן חשוב לבצע תהליך למידת התנהגות מיד לאחר ההתפרצות .
 ההמלצה שלי: תנו לילד תשומת לב, אהבה, יחס, תעודדו אותו לדבר - אבל לא בזמן שהוא נמצא בהתקף זעם.  דומה מושך דומה ? הורים רבים מזדהים באופן הביטוי של התפרצויות זעם : צעקות, הילד נשכב על הרצפה, זורק כיסא,מרביץ למי שנמצא בסביבה ולעיתים לעצמו. אבל העובדה שהתפרצויות זעם נראות לעיתים זהות בין ילדים שונים אינה אומרת שהסיבה זהה. בנוסף, הסביבה שמטפחת את ההתפרצויות היא שונה והסיבה שמשמרת את ההתפרצויות החוזרות והנשנות היא שונה. חשוב לאבחן את הסיבה ואת הסביבה בה מתרחשות ההתפרצויות ולתת מענה מתאים לילד ולמשפחה. כאשר מטפלים בהתפרצויות זעם באופן זהה ניתן לראות הקלה בתהליך, אך התוצאה לא תשמר לאורך
זמן. הסיבה לכך היא שלא ניתן פתרון מותאם לילד ולמשפחתו. לכן חשובה מאוד התאמת תהליך ספציפי לכל ילד, במהלכו הוא לומד להתמודד עם מצבים שונים, ולומד להביע את רצונו ללא התפרצות - למידת התנהגות אלטרנטיבית לזאת של התקפי זעם. תשומת לב לעיתים קרובות, הורים צועקים על הילדים במהלך התפרצות זעם. חשוב להבין שמעבר לאנרגיה שלילית בבית ולזעם שנמצא בסביבה, גם צעקות מהוות מתן תשומת לב לילד. גם אם מדובר בתשומת לב שלילית, הילד מקבל תגובה להתקף ומגביר אותו גם במצב הנוכחי וגם בעתיד. אז איך מגיבים?: חשוב מאוד בסיטואציה כזאת, קשה ככל שתהיה, לצמצם את התגובה שלנו, ורק לאחר מכן לעבוד עם הילד על למידת התנהגות חלופית. איפוק , למה זה חשוב? חלק מהתקפי הזעם מתרחשים כתוצאה מהיעדר היכולת של הילד לקבל סירוב. כך לדוגמא הילד מבקש סוכריה ונתקל בסירוב ופורק את זעמו על הסביבה. לעיתים קרובות אני שומעת תגובות כמו: "לי לא היה כשהייתי קטן אז שיהיה לו הכל" או "למה להילחם איתו על סוכריה?", "אני מפחדת להגיד לו לא" וכדומה.ילד שלא מקבל לא גדל בתחושה שמגיע לו הכל אין לא את היכולת להתאפק  ואיפוק הוא יכולת חשובה מאוד אותה צריך ללמד כבר בגיל קטן.
שליטה עצמית חשובה בכל הגילאים, וכשהילדים גדלים היא מאפשרת גמישות בהתמודדות עם
אתגרי החיים. ילד שלומד להתאפק מפתח יכולת לשלוט על מצבים שונים בחייו ולהנות מהפירות של הלמידה הזאת. חשיבות ההורים כגורם מלמד הטריגר המרכזי להתפרצויות זעם הם ההורים. לעיתים נדירות קורה שהתפרצויות זעם לא התרחשו בבית ובמקומות אחרים כן. הסביבה הביתית היא המקור לדברים נפלאים שמתרחשים כמו חוזק נפשי, ביטחון, יכולת למידה, פיתוח מיומנויות שונות אך גם מקור להתפרצויות זעם.
כשמדברים על שינוי אצל הילד מדברים על שינוי התנהגותי קודם כל אצל ההורים. אם תחליטו לטפל בהתנהגות של הילד שלכם רק ע"י גורם חיצוני ולא תעשו את השינוי בבית - תבחינו מהר מאוד שאין שינוי. אבחון התנהגותי יעיל הוא אבחון שנעשה בסביבה הביתית והבנת האופן בו היא משפיעה על התנהגות הילדים. הלימוד של הילד נעשה קודם כל ע"י הוריו, השינוי שמתבצע אצלם - מועבר ישירות אל הילד.

 5 הכללים שיעזרו לך ליצור מערכת היחסים הדדית ומכבדת עם הילד שלך:  

1 .עקביות. כשמתחילים תהליך ביצוע - שינוי והתמדה הם, בדרך כלל  החלק הקשה ביותר. תגובות זהות במצבי זעם מייצרים תוצאות. מה שמדהים בתהליך ההתנהגותי  הוא: שעקביות
מייצרת למידה מהירה מאד, ואחרי שנוצרה למידה כבר אין צורך יותר להתמודד יותר על בסיס יומי
עם בעיית התקפי זעם. עקביות היא הכוח והיכולת שלך להציב את הגבול, וללמד את הילד שלך שיש דרכים אחרות ולא רק התקפי זעם. זאת העמדה שלך כהורה מועצם ומעצים. 

2 .לא לתרץ תירוצים. בלי לשים לב, ההורים מתרצים המון תירוצים עבורם ועבור הילד שלהם. "אין לי כח אז התרגלתי", "הוא לעולם לא ישתנה אז אין טעם לנסות", "אני אבחר את המלחמות שלי", "הילד שלי נולד עקשן", "הילד שלי מאוד מאוד חכם ואף אחד פשוט לא יכול עליו", זה קומץ קטן של תירוצים. כל תירוץ כזה מרחיק אותך מהיכולת לעשות את השינוי.

 3 .כל התנהגות ניתנת לשינוי. חשוב להחליט שרוצים את השינוי, להבין שצריך את השינוי, להתמיד בעקביות ולא לתרץ תירוצים. כדי ליישם את השינוי חשוב להתאים את התהליך לילד, למשפחה ולסביבה הקרובה שלו. כך הוא יתבצע בצורה נכונה, עם הרבה ניצחונות בדרך והמון מוטיבציה להגיע לתוצאה הרצויה, וגם כדי לאבחן את הסיבה להתקפי זעם של הילד. 

4 .לשמור על קשר עין כשמבקשים משהו מהילד. למה? כיוון שקשר עין מגביר היענות אצל ילדים.
כשהורים מסתכלים בעיניים של הילדים כשהם מבקשים משהו או מסבירים משהו זאת עוצמה! מהיום, הסתכלו בעיניים של הילד כשאתם מדברים איתו ותראו את ההבדל מהר מאוד. 

5 .מחמאות ושבחים. לתת שבח ספציפי על דברים שרוצים להעצים ולא סתם להגיד כל היום כל
הכבוד או איזה יופי. לדוגמא: ביקשתם ממנו להביא משהו מהחדר, והוא עשה את זה בלי פרצופים
ובלי הערות ואז לאמר לו: "אני מעריך/כה מאוד שאתה מקשיב לי והבאת לי מה שביקשתי" או
שביקשת ממנו לכבות את המחשב והוא עשה. תגידי לו "כל הכבוד שכיבית את המחשב, זה לא מובן
מאליו". כלומר: במקום שבח כללי לתת לו שבח ספציפי על דברים שהוא מבצע, למרות שקשה לו.